יום העצמאות שלי

אני כותבת כשכולם ישנים במיטותיהם ואלה שעות העצמאות שלי... כשהבית שקט ואפשר לכמה דקות להתחבר לעצמי.

השנה חשבתי על המשמעות של להיות חופשיה.
נדמה לי שזו תחושה פנימית שיש בה הרבה כוח, מרחב, יצירה ויכולת לבחור. 
הימים האלה שבין יום השואה דרך יום הזיכרון וכלה ביום העצמאות,  אלה ימים שבהם ניראה לעיתים שאנחנו צבא שיש לו מדינה. צבא העם, אבל עדיין צבא... מדים וטקסים ותרגילי סדר המוכחים את כוחנו.

יש מטס ויש משט והבסיסים פתוחים {????!!!} ממתי הצבא הפך לפעילות
לגיטימית לקחת את הילדים כדי ש"יוציאו אנרגיה" ?

הצבא שמגן על המדינה, מאפשר גם לי להיות "חופשיה", אולם הייתי רוצה שנוכל להיות חזקים גם בתחומים נוספים: מדע, אמנות, ספרות, ספורט, יצירה ועוד נושאים שבהם המדים והסדר אינם ניצבים גבוה בהיררכיה אלא הייחוד והאמירה משמעותיים יותר.

מה עוד?
חשבתי בעודי צופה בכל הטקסים הצבאיים האם גם אני כבר לא לובשת "מדים"? האם בכלל יש מקום להיות קצת אחרת? ובאיזה מחיר?
מגיל כל-כך צעיר יש תלבושת ואחר כך מדים ואחר כך סנדלי שורש כי אחרת לא נותנים להיכנס לטיול אחרי צבא...
אני מנסה למצוא את הייחוד שלי כשאני מתלבשת,  בבגדים שכולן קונות באותן החנויות.

ואחרון -
מי אם לא הילדים שלי מלמדים אותי את כל מה שאני צריכה לדעת על עצמאות במאבקיהם האיתנים לעשות לבד ככל יכולתם! זהו המאבק לעצמאות שהכי נוגע בי ומדבר אלי בימים אלו. זה המאבק שבו זה הכי טוב שהם המנצחים - עצמאיים ובטוחים בעצמם וביכולותיהם!

בתמונות הבאות אנחנו במדי החג
כולנו כחול ולבן.
 "אין לי ארץ אחרת" באמת.

שמלה "רונן חן"
עליונית "מנגו"
צמיד לירון, חברה שלי מהעבודה שיוצרת בכישרון רב!

דנה בשימלה מ"נדודים"
נעליים H&M

עומר בחולצה ומכנסיים מH&M
ונעליים צעד ראשון :-)

חג עצמאות שמח!